מִשְׁאָלָה

 

לוּ נָפְלָה בְּחֶלְקִי הָאַהֲבָה

הָיִיתִי מַעֲנִיק אוֹתָהּ בְּגַּאֲוָה

לְכָל הַיְּלָדִים כְּחֵלֶק מִצַּוָאָה

שֶׁיִּגְדְּלוּ בְּחֶבְרָה בְּרִיאָה וְתַקִּינָה.

 

אִלּוּ נִתְּנוּ לִי אוֹצְרוֹת הַמָּזוֹן

מוֹנֵעַ הָיִיתִי  מֵהַיְּלָדִים תְּקוּפַת רָזוֹן.

לוּ קָנִיתִי לִי אֲחִיזָה בְּרִגְשׁוֹת הַחִבָּה

הָיִיתִי מְסַיֵּם בְּאֶמְצָעוּתָם אֶת הָאֵיבָה.

 

הָיִיתִי מְשַׁלֵּחַ אֶת  הָרֹעַ וְהַדִּבָּה.

מְגָרֵשׁ אוֹתָן מִכָּל הַסְּבִיבָה,

לוּ הָיוּ בִּרְשׁוּתִי דֵּי מִמְחָטוֹת

הָיִיתִי מְנַגֵּב לְכֻלָּם אֶת הַדְּמָעוֹת.

 

לוּ בְּאַמְתַּחְתִּי הָיוּ מֵרַב הַבְּרָכוֹת

הָיִיתִי מְחַלֵּק לָעַמִּים רַק הַצְלָחוֹת.

מְבָרֵךְ הָיִיתִי אֶת כָּל בָּאֵי תֵּבֵל בִּזְכוּת

מַעֲנִיק לָהֶם אֶת הַבְּחִירָה, הָעֵרֶךְ וְהַמַּהוּת.

 

    מתוך ספרי "תבונת המסע"

שיר זה נכתב בעקבות הפגיעה בילדים הרעבים במדינה. לא יעלה על הדעת שילדים אילו שמחר יהיו חיילים, ירעבו הים ללחם. על כך צריכים להרים קול צעקה רמה. לזעזע את השלטון במטרה לתת לילדים לחם.

 

הרעב בארץ 

 

הַזִּכְרוֹנוֹת הֶעָפִים בַּמּוֹחִי

הַמִּכְחוֹלִים הַמְּצַיְּרִים בִּדְמֵי

לְמוּלָם נִיצָּב אָנוֹכִי

זוֹעֵק תָּמִיד בִּשְׁמִי.

 

מַבִּיט דֶּרֶךְ הַנְּשָׁמָה

רוֹאָה אֶת עַמִּי בַּדֶּרֶךְ חֲצוּיָה

מִי הוּא הַנּוֹשֵׂא בְּאַשְׁמָה

הַאִם זוֹ סָתַם מֶמְשָׁלָה מְצוּיָה.

 

רוֹאָה בָּכֶם אֶת הָאֲשֵׁמִים

לְכָל הַיְּלָדִים הָרְעֵבִים

אַשֵּׁר אֶת עָפָר הָאֶרֶץ נוֹשְׁמִים

עֲבוּרָם אֶת הַשִּׁלְטוֹן מְתַעֲבִים.

 

דּוֹר אֲשֶׁר יִצְמַח בָּרָעָב

בְּהַגַּיעַ הַפְּקוּדָּה לָהּ שָׁאַף

מֵאַהֲבַת הָאֶרֶץ אֲשֶׁר שֶׁאָב

לַקְּרָב יֵצֵא מִבְּלִי לְהָנִיד עַפְעַף.

 

הַשִּׁירָה מְבַטֵּא אֶת עָצְמָתָם שֶׁל הַמִּלִּים, תֵּבוֹת וּמִשְׁפָּטִים.

אֲשֶׁר כְּתַאֲגִיד מְהַוִּים הֵם לִפְעָמִים תַּחְלִיף לַכְּאֵב, יָגוֹן וְצַעַר.

שִׁירִים אֲשֶׁר מַבִּיעִים רִגְעֵי אֹשֶׁר עִלָּאִי, אֲשֶׁר תָּמִיד נִתַּן לְבַטְּאָם

בְּחָפְשִׁיּוּת וּבַהֶנֵּף לָשׁוֹן.

 

הַשִּׁירָה הִנָּהּ מַשְׂאֵת שְׂפָתִיִּים,

הַבּוֹחֵשׁ בָּהּ חָשׁ כְּדָג בַּמַּיִם.

 

מִלִּים הַנִּכְתָּבוֹת בַּשִּׁירָה

מְאִירוֹת וּמַעֲשִׁירוֹת אֶת הַשָּׂפָה.

                   חֲזוֹן יְרוּשָׁלַיִם        

 

 

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים נָגוֹז. יְהוּדִים, נוֹצְרִים, מֻסְלְמִים וּשְׁאַר בַּעֲלֵי אֱמוּנָה. וְנִקְבְּצוּ בְּפַאֲתֵי יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַבִּירָה. אֲשֶׁר תִּקְרָא עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה.

לֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה  וְלֹא יָשִׂישׂוּ עָלַי קְרָב. כִּי שָׂח אָדָם וְיֻשְׁפַּל אִישׁ  מִפְּנֵי כֹּבֶד הַמִּלְחָמָה.

עַד-מָתַי תִּתְאַבֵל הָאָרֶץ? וְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יִשְרוּ.

כֵּיצַד תִּרְבּוּ בַּתְּפִלָּה בְּעוֹד יַדְכֶם מְגֹאָלוֹת בַּדָּם.

מִי יוֹרֶה דֵּעָה וּמִי יָבִין שְׁמוּעָה.

חָזְקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם יְגַעוּת אָמְצוּ.

אֵין עוֹד אֱמוּנָה אֲשֶׁר לֹא תְּכַבֵּד אָדָם,

וְאֵין דָּת אֲשֶׁר תַּפְלִיא בֵּין אָדָם לָאָדָם.

כִּי כָּל בְּנֵי הָאָדָם שָׁוִים

רַק אָהֲבָה רוֹצִים,

בְּמִלְחֲמוֹת מוֹאֲסִים,

וְאֶת הַשָּׁלוֹם דּוֹרְשִׁים.

פרסומי שירה

עיצוב ובניית אתר wixer.co.il

מני יריב - כל הזכויות שמורות